<h1>שו"ת הרשב"ש סימן שצ"ב</h1>
<h2>דף כא:</h2>
עוד שאלת. ראובן נתמנה שליח בעד בתו לקבל את גיטה מבעלה לוי, והלכו שניהם יחד אל הסופר של הקהל לפני עדים כשרים לכתוב הגט, והעדים ענו ואמרו אל האיש הלוי המגרש אמור בפנינו שכל דברים שמסרת שגורמין כשיתקיימו אותן דברים לבטל זה הגט הרי הן בטלים מעכשיו, והאיש הלוי ענה ואמר הן, ואחרי שמעם נשבע האיש הלוי שבועה בנקיטת חפץ ביד בכח חרם ונדוי שלא מסר מודעא למודעא, ולא יצא מלפני העדים עד שנכתב הגט כראוי כדין וכהלכה ונמסר ביד שליח ובאו כלם יחד לפני מעמד בית דין של שלשה והביאו הגט והרי הם עדי כתיבה ועדי מסירה, וחקרו בית דין לעדים כראוי על כל פרט ופרט ונקרע הגט קרע ב"ד ונכתב הפסק דין והתירוה להנשא. ואחר עבור ימים מהערעור האיש הלוי המגרש טען ואמר כי עם שעשה חרם ושבועה שלא עשה מודעא כנזכר למעלה שהוא כתב ומסר מודעא ושהגט נתבטל. ועל זה היה דוה לבנו עד שיורנו מורנו אם המודעא בטלה מעיקרא ואין לחוש בדברי האיש הלוי והגט קיים, או נאמר שהגט בטל והמודעא קיימת ואם כן לא שבקת חיי לבת ישראל רחמנא ליצלן. וה' אלהיך ירצך.
תשובה. בערכין בפרק האומר משקלי עלי [כ"א ע"ב] גרסינן, אמר רב ששת האי מאן דמסר מודעא אגיטא מודעיה מודעא פשיטא לא צריכא דעשויה וארצי מהו דתימא בטולי בטליה למודעיה קמ"ל ואימא הכי נמי אם כן נתני וכן אתה אומר בגיטי נשים כופין אותו עד שיתן מאי עד שיאמר רוצה אני עד דמבטל ליה למודעיה קמא, ומייתו לה בפרק חזקת. ומסירת מודעא היא בגיטין שיאמר כל גט שאכתוב או שאתן לאשתי פלוני הרי הוא בטל, וכן כתבו המפרשים ז"ל, וכן כתב הרמב"ם ז"ל [הלכ' גירושין פ"ו הי"ט]. ואין צריך שיכירו העדים באונסו, וכדאמרינן בפרק חזקת [ב"ב מ' ע"ב], אמרי נהרדעי כל מודעא דלא כתיב בה ואנן סהדי ידעינן באונסיה לאו מודעא היא, ואקשינן מודעא דמאי אילימא מודעא דגיטי ומתנתא גלויי מלתא בעלמא היא, וזו הלכה רווחת היא דלא צריך שיכירו באונסו ואפילו לא היה לו אונס כלל ומסר מודעא הגט בטל. מיהו אם בטל המודעא הגט כשר והמודעא בטלה כדמוכחא ההיא דערכין דאמרינן עד דמבטל ליה למודעא. וכתבו קצת רבוותא ז"ל דאפילו אם מסר מודעא על בטול מודעא ובטל המודעא בטל המודעא דמודעא. אבל הרמב"ם ז"ל [הי"ט] כתב אם אמר הגט שכתבתי לאשתי בטל הוא וכל דבר שאבטל בו מודעא זו הרי הוא בטל וכתב אח"כ ונתנו לה אעפ"י שבטל המודעא קודם שיכתוב הגט הרי הגט בטל, א"כ מתקנת דבר זה שיאמרו לו העדים קודם כתיבת הגט אמור בפנינו שכל דברים שמסרת שגורמין כשיתקיימו אותן הדברים לבטל גט זה הרי הן בטלים והוא אומר הן ואחר כך אומר להן לכתוב ולחתום הרי זה גט. ובנדון הזה יראה שכשמסר המודעא לא מסר מודעא על בטולה והרי בטל המודעא, אם כן המודעא בטלה והגט קיים. ואפילו מסר מודעא על בטול המודעא, הרי בטל מודעא דמודעא כפי דרכו של הרמב"ם ז"ל. ואעפ"י שהרשב"א ז"ל מפקפק על דברי הרמב"ם ז"ל, לא פקפק אלא שאין התקנה זו שתקן הר"מ ז"ל מועלת אם מסר מודעא על בטול מודעה כיוצא בזה, ולא חשש הרשב"א ז"ל אלא אם מסר מודעא על פי דרכו של הר"מ ז"ל, אבל כל שלא מסר מודעא על בטול מודעא כיוצא בזה אין כאן בית מיחוש. ומן הנראה מן השאלה שלא מסר מודעא על הבטול אלא על נתינת הגט בלבד, שלא מסר מודעא על הבטול על פי דרכו של הר"מ ז"ל אין לחוש למודעא זו כלל והגט כשר. ועוד שהרב בעל מגיד משנה ז"ל הוא מקיים דברי הרמב"ם ז"ל.
וכדי להתלמד במקום אחר אומר לך כי הרשב"א ז"ל כתב לצאת ידי כל ספק שיבטל כל מודעא, שלשון כל הוא כולל כל המודעות. והרא"ש ז"ל [פ"ד סימן ו'] כתב שיאמר שהוא מבטל מודעי דמודעי דנפקי מגו דמודעי עד סוף כל מודעי. והוסיף הרשב"א ז"ל שיפסול כל עד שיעיד לו שמסר מודעא בפניו שכיון שאינו יכול לקלקלה בבית דין אף הוא גומר בלבו ומבטל כל מודעא שקדמה לו שאינו מצוי לקלקלה בידי שמים, והביא ראיות לדבריו מגמרתינו ומהירושלמי הכל כמו שהוא מפורש בחדושיו בפרק השולח, וכאן אין פנאי להאריך. והאיש הזה צריך לנדותו לפי שעבר על קבלת החרם, ועוד דהא (ה)רב מנגד אמאן דמסר מודעא אגיטא כדאיתא בפ"ק דקדושין [י"ב ע"ב] וביבמות בפרק (כ"ג) [ר"ג (נ"ב ע"א)].
